שלום לכולן

[איחוד האחת]

שלום לכולן../images/Emo140.gif

עברתי "בסביבה" ונתקלתי בפורום. מרגישה כשייכת אליכן...בת 49 איבדתי את אמי בגיל 15 מסרטן שד, ואת אבי כעשר שנים קודם לכן אף הוא מסרטן, כך שלמעשה גידלתי את עצמי... את האובדן והחסר אני חשה עד היום, אם כי כיום מפוייסת הרבה יותר עם עצמי ועם חסרונה. מה שהנחה אותי כאם - לשניים - היה לתת לילדי להינות מקיומה של אם בחייהם על כל הכרוך בכך (ולעיתים עד כדי פינוק יתר). אשמח לקחת חלק בשיחותיכן ומאחלת לפורום

 

[ymz]

יש לי שאלה דוקא בקשר לגידול ילדים

אני עדיין לא אמא וגם לא בדרך להיות בזמן הקרוב, אך לפעמים עולה בי מחשבה שבמקרה ו...אני אכין את ילדיי להיות מסוגלים להתמודד עם העולם בכוחות עצמם יותר ממה שאני הייתי מוכנה כשנישארתי בלי ההורים. זה קורה גם לך?

 

[סְקָאלִי]

הציצי גם בשרשור נוסף בנושא:

שרשור שפתחה אתמול חיוכית. ומחכה לשמוע גם מנסיונה של איחוד ...

 

[איחוד האחת]

גידול ילדים

הוא משהו מורכב עד מאוד וכרוך בנושאים רבים ובהשקעה רבה עד מאוד. הרעיון לגדל ילדים להיות מסוגלים להתמודד עם העולם עומד כרעיון בפני עצמו וללא קשר לענין ספיציפי זה. אם כי אני חייבת להודות שבפעמים שבם חששתי לבריאותי מסיבות כאלו או אחרות, מיד עלתה בראשי השאלה אם יוכלו להתמודד וכו'...במקרה שלי, ילדתי את הבן הבכור (בן 29) בגיל צעיר מאוד שהיה עדיין קרוב למות אמי, ולמרות שעדיין הייתי בתוך הרגשת האבל והאובדן,ניסיתי להפריד בין ההרגשה שלי לבין גידולו וחינוכו והשתדלתי שהדברים לא ישפיעו. עם הבן השני כבר היה קל יותר כי הזמן עושה את שלו והדברים כבר התרחקו. מקווה בשבילך שעד שתהפכי לאם הדברים יהיו קלים יותר עבורך.

 

[spectacular]

גידול ילדים,

להכין את הילדים שיהיו מסוגלים להתמודד זה תמיד נכון, אבל כמובן שזה לא מבטיח שהם באמת יהיו מסוגלים להתמודד, אני חושבת שילד בכל מצב אינו מוכן להפרד מההורה, ולו רק בשל העובדה שהוא ילד, לדעתי אין שום הכנה שתבטיח את התמודדות הילד ולכן כדאי להשתדל להיות אופטימים שהרי יש דברים שאין לנו שליטה עליהם,ואם נחשוב ונפחד מהם כל הזמן,או לא, זה לא ממש ישנה את ההתרחשות של דברים כאלה, ומה שנכון בגידול ילד בריא בנפשו בכל משפחה, נכון גם במקרה של משפחה שחוותה אסון, תמיד טוב שילד ילמד להתמודד עם קשיים,ויפתח עוצמות אישיות , וזה לא רק בגלל שאולי הוא יאבד את הוריו, אני מבינה את המחשבה הזאת שגם מציקה לי לפעמים ואני פשוט מנסה להתעלם ולהמשיך בדרכי,לעשות מה שנראה לי נכון למען הילדים, ולעזור להם לפתח כלים שישמשו להתמודדות עם כל דבר, אני גדלתי ללא אמא ,ורציתי לספר, שהעובדה שאני אמא לילדים היתה לי חוויה מתקנת, כך אני רואה את זה, תוך כדי גידול ילדי איבדתי את המרירות שהיתה בי, דרך העניים שלהם נהניתי שוב מילדות, למרות שהפעם אני הייתי בצד של האמא ולא של הילדה, זה היה לי כמו מרפא,נהניתי ועדיין נהנית לטפל טיפול אימהי בילדי,זה כמעט כמו שיש לי אמא בעצמי, זה מעין תיקון של החוויה הקודמת שלי, של ילדותי, משונה קצת, לא יודעת אם הסברתי את עצמי טוב,

 

[סְקָאלִי]

גם אנחנו נשמח!

ברוכה הבאה

 

[איחוד האחת]

../images/Emo51.gif

 

[איחוד האחת]

../images/Emo39.gif