למה אני אוהבת את המורדים?
ההסיבה העיקרית, זה שהיא סדרה פשוטה. בלי עלילות מפותלות מדי וטוויסטים קיצוניים שמאפיינים בד"כ טלנובלה או גם סתם סדרת נוער רגילה. בלי אירועים מוגזמים מדי שלא קשורים למציאות (הסוף לא נחשב), וגם כשקורים דברים מיוחדים זה נעשה במינון הנכון בצורה אמינה, ובלי אקסטרה תוספות מסביב (למשל, נחמד שגילוי על אבא לא כרוך בגילוי שאהבת חייך קשורה אליך ביולוגית).
רוב העלילה התמקדה סתם בחיים יומיומיים: הווי בי"ס, בעיות בלימודים, קשרים חברתיים ומשפחתיים, שזה מה שהכי מדבר אליי.
בנוסף, אני מאוד מעריכה את בניית הדמויות בסדרה. הרוב המוחלט (פראן ולאורה, דלגו פיסקה),דמויות עגולות ומעניינות, עם אופי עיקבי שמתפתחות ומתבגרות עם הזמן, מי יותר ומי פחות, אבל בתהליך הגיוני ובצורה שמתאימה למי שהן ומה שעבר עליהן, (מיה הדוגמה הכי טובה!!
וכמובן, הקאסט! מה שהכי טוב בקאסט, זה לא שחקן כזה או אחר בפני עצמו, אלא הקשר ביניהם. הכימיה והחיבור שנוצר גם מאחורי הקלעים מחלחלים למסך וכל אווירת החבר'ה מרגישה אותנטית וספונטנית. כל מיני רגעים של בכי/צחוק שתהינו לגביהם במהלך הצפיה האם הם מתוסרטים או אמיתיים, עוזרים לטשטש את הגבול בין דימיון למציאות וזה כ"כ תורם.
אז זהו.
במהלך הצפיה השרשורים שלנו היו מלאים ביקורת ולעג (מוצדקים בהחלט, כן?), אבל בכל זאת, התוכנית של כריס שאני הכי אוהבת ואחת התוכניות האהובות עליי בכללי אז רציתי להיפרד יפה