עזרת הורים

[איש המתח]

לעולם...

"אל ישנה אדם בין בניו".

 

[wxyz2006]

שאלה דומה, אך בזווית קצת אחרת ... ואישית

אמי נהגה לתת לכל אחד מהנכדיה סכום נכבד (כמה מאות אלפים) בהגיעם לגיל 18.
האחיניים שלי והבנים הבוגרים שלי זכו וקיבלו.

אמא בחיים, אבל סיעודית ומנותקת. אחי ואני אופוטרופסים שלה.

הבן הצעיר שלי בן 15.
מצד אחד מגיעה לו אותה נקודת זינוק כמו לבוגרים - כלומר הוא צריך לקבל את אותו הסכום בהגיעו ל-18.
מצד שני, הפעם ההחלטה לא תהיה של סבתא אלא של ההורים.
לבוגרים שלי תהיה סיבה להרים גבה.
יש לי עוד 3 שנים להחליט מה עושים.

 

[mykal]

דעתי,

אם אחיך ואתה ביחסים טובים,
בבוא הזמן אתם תראו מה המצב הכלכלי של אמא,
אם יהיה בידה (בחשבונה) סכום המאפשר, ואחיך יצטרף--
אז למה לא.
אבל אם לא תהיה אפשרות כזו--אז תוכל לבחור בין אם לתת לו אתה--
כדי להשוות בינו לאחיו.
ואם לא--זה לא גורם לאפליה בשום צורה. פעם היתה אפשרות והיום אין.
ואני תוהה על הרמת הגבה של הגדולים--למה? הם לא מספיק בוגרים כדי להבין
שהמצב השתנה? מתמיה.

 

[wxyz2006]

לא היתה "הרמת גבה", זה החשש (הפולני?) שלי שזה עלול לקרות

היחסים בין הבנים מאוד טובים וקרובים, גם בין הבוגרים לבין עצמם וגם בין הבוגרים לצעיר.
עניין כספי מהסוג הזה עלול להרוס זאת.
ובמיוחד שלסיפור עלולה(ות) להכנס גם כלה(ות).
בקיצור שאלות בפולנית ...

להרמת גבה יש בסיס, מאחר שבמקרה שלהם הורים לא נתנו להם את הכסף, ולצעיר הם כן יתנו.

כל זה לא קשור לאחי.

 

[mykal]

אתחיל מהסוף,

האם ברור שזה לא כסף מאמא שלכם?
אם כן, אז אחיך לא קשור, אם זה כסף שבא מאמא שלכם,
אז אחיך צריך להסכים.
לגבי "הרמת גבה" --אספר משהו אישי--
סבתי קנתה לכל אחד מנכדיה (בין בנים בין בנות) פמוטים.
(היא עברה שתי מלחמות עולם והיה לה סיפור אישי למה דוקא פמוטים)
בערוב ימיה--היא שלחה את הבת הצעירה, שתקנה שני זוגות פמוטים לשני נכדים שטרם התחתנו, ושתשמור עליהם ותתן בשמה. וכך היה.

אם היחסים טובים--קוראים לגדולים ואומרים, יש לי שאלה בפולנית--
אני שם עכשיו בנפרד סכום לאח שלכם, כשיגיע לגיל המיועד.
אף אחד לא אמור מלבדכם לדעת על כך.וכשיגיע הצעיר לגיל המיועד
יקבל את הכסף--בלי לדבר אודותיו עם כלות/גיסות, מותר שיש דברים
בבית הפרטי שלכם, זה לא על חשבון אף אחד.

 

[wxyz2006]

תודה לך,כנראה שזה מה שצריך לעשות. יש לי עוד זמן להתכונן ...

 

[משתפרת]

אז ככה:

כשהבת שלנו התחתנה אמו של האיש שלי עדיין תיפקדה, ונתנה לה סכום מסוים כמתנה. כשהבן של האח של האיש התחתן היא כבר לא תפקדה. האיש שלי היה זה שטיפל בעניניה, והוא נתן לאחיין מהחשבון שלה סכום גדול יותר מזה שקבלה הבת שלנו, כי מצבו הכלכלי היה גרוע יותר. ההחלטה היתה בהתאם לנסיבות.
לענינך- הצדק אומר שמגיע לבנך הצעיר כמו לשאר האחיינים והאחים שלו. בפועל צריך לבדוק מה מצבה של האמא, אם הטיפול בה לא מחסל את הרזרבות שלה. תצטרכי לשוחח עם אחיך ולוודא שהוא מרגיש כך.
3 שנים זה הרבה זמן. יהיה לך זמן להחליט מה לעשות, זאת במידה והנסיבות תהיינה דומות להיום... כאמור, 3 שנים יכולות להביא הרבה מאד שינויים כשמדובר בסיעודיים.

 

[SupermanZW]

לתת לו כי לא כדאי להפלות

הוא יכעס בצדק אם לא יקבל בדיוק כמה שאחיו קיבלו.

 

[mykal]

אתה צודק,

גם אני הייתי כועסת אם סבתא שלי היתה מתה.
האמת הכעס הגדול ביותר שלי, הוא שנשארתי יתומה מאמא בגיל יחסית צעיר.
ואני ממש כועסת על העולם, שביתי על ערש דוי ומשאירה לי לגדל
את ילדיה, ואני בעצמי כבר לא בדיוק בת 20.

הורים אחראים לאפשר, הורים לא אחראים לכל אורך חיי ילדיהם,
הורים יכולים להציע לילדיהם הצעות ודרכי פעילות, הורים לא חיים את חיי ילדיהם.

הדרך שלך לראות את ההורים אחראיים וקובעים,
ושחייבים במדויק לכל ילד, היא בעיני כפיתית, בלי לראות אפשרויות של מצבי
חיים מורכבים יותר מאיזו דיכוטומיה.
מאחלת לך שתצליח בדרך שלך, לי היא נראית בלתי ישימה.

 

[SupermanZW]

לכעוס על מי שלא יכל/ה לבחור מה לעשות כי מת/ה

זה לא רציונלי. להיות עצוב/ה על כך זה הגיוני. לכעוס על הורה מפלה זה מוצדק ולכעוס על אח/ות שמסרב/ת להיות עצמאי וחי/ה על חשבון ההורים בהיותו/ה בוגר/ת ובכך מונע/ת מהם לעזור לאחים האחרים שכבר עצמאים גם מוצדק

 

[mykal]

לכעוס על אח

שלא עצמאי--זה מוצדק? למה? היא אפוטרופוס עליו?
היא אחראית לחייו?
אם היה לי אח כזה--הייתי בעיקר מרחמת עליו,
הייתי רוצה מאוד לעזור לו, לתת כמה רגעי חסד.
ואם זה לא מוטל עלי, ואני בוגרת וחיה את חיי --אני צריכה לכעוס על הורי
שתומכים בו? אי עצמאות בגיל כזה--זו מחלה,
ממש כמו מחלה אחרת.
כשאימו תמות, (ויש מצב שיקרה) הוא יהיה האדם הכי בודד עלי אדמות.
למה שהאחות תכעס, ולא תכאב.

 

[SupermanZW]

היא לא אפוטרופוס עליו אלא היא נדפקת בגללו

ולכן היא צריכה לכעוס עליו.

 

[mykal]

צריכה לכעוס עליו?

למה יוביל הכעס? במה יקדם אותה? אותו?
אני מבינה שהמצב מתסכל, מכאן ועד לומר היא "נדפקה" בגללו,
ולכן היא צריכה לכעוס....
ומה אם היתה נולדת להורים עולים חדשים, שלא הצליחו לרכוש דירה בכלל?
אז תכעס עליהם? שלא השאירו לה ירושה?
האח הזה נדפקו חייו בגלל נסיבות של ... (אפשר להמציא המון סיבות,
אנחנו לא באמת יודעים מה קרה ואיך)
היא בנתה חיים נורמטיביים שלה, אז אולי כל שתפסיד זה חצי דירה.
על זה לכעוס? איפה רחמנות? איפה דאגה? איפה אהבה?
אגב, אם היא היתה בת לעודד 4 אחים, אז היא תכעס שהיא יורשת רק 20%?
בעיני, ההסתכלות של היה מגיע לי יותר "ונדפק לי כי מישהו מקבל
על חשבוני, זו ראיה קטנונית --שמעידה על כך שאין אחוה.
או איך אומר הפתגם--לעולם אין הקומץ משביע את הארי.

 

[SupermanZW]

זה לא אותו הדבר

הוא אחראי לבחירותיו בחייו אך לא לעצם קיומו כי בעל כורחו אדם נולד ובעל כורחו מת. מוצדק לכעוס על מי שלא לוקח אחריות על חייו ובשל מעשיו אחרים נדפקים אך לא מוצדק לכעוס על מי שעשה ככל יכולתו לקחת אחריות על חייו אך מסיבות שאינן תלויות בו לא הצליח. את מתייחסת לכל נסיבות באותו אופן, אני לא. אני שופט כל אדם על פי מעשיו וזה לדעתי האופן ההגיוני ביותר.

 

[mykal]

כתבת

"מוצדק לכעוס על מי שלא לוקח אחריות על חייוובשל מעשיו
נדפקים לאחרים החיים"
משפט תמוה ולא נכון, אם בחרתי טעות--זה שלי,
בגלל זה נדפק למישהו? איזה שטויות?
אם האח לא מצליח--במה נדפק לאחותו?
היא לא חיה במשפחה שלה בטוב? היא לא עובדת ומשתכרת?
היא בלי חברה? מה בדיוק נדפק לה?
קצת כסף ירושה? באמת? זה נקרא נדפק לה?

וסתם להבנה, אם ילד אחד אצלך רצה חוג פסנתר ואחר גודו,
אז כשקנית פסנתר מיד שמת את הכסף המקביל לילדים שלא מנגנים?
ואם ילד אחד שלך,החליט להיות שחקן כדורגל וקנית לו נעלי ספורט טובות ויקרות,
אז לבת שנועלת כפכפים השלמת את ההפרש.

כל אחד מקבל, ראשית מה שאני יכולה לתת.
ומה שהוא צריך באותו זמן.
חלוקה מדוקדקת ומדויקת, היא קיפוח של כולם.

 

[SupermanZW]

כתוב במה נדפקו לה החיים

היא משלמת משכנתא על דירה לא שלה בגלל חוסר האחריות של אחיה. קשה לי לדמיין אפשרויות גרועות יותר.
&nbsp
התאמצתי לנסות להבין את העמדה שאת מציגה ואני מתלבט בין מספר אפשרויות, או שאת מאמינה שלקיחת אחריות אינה חשובה (עמדה תמוהה) ואין סיבה לכעוס על מי שבמעשיהם גורמים נזקים לאחיהם ולהוריהם (לא יודע איך ניתן להשלים עם מצב כזה אבל אולי את ייחודית ומסוגלת) או שאת מסתלבטת עליי או שאת כותבת בלשון סגי נהור ומתכוונת בעצם להיפך.

 

[mykal]

בזה נדפקו לה החיים?

הרי היא יכולה ללכת לכל עו"ד ולהעבחיר את המשכנתא על שמה.
ואז יהיה לה החלק הזה יותר מהחצי בדירה.
אז לא נדפק לה כלום. היא בטח לא מפגרת ויודעת את זה.
אלטרנטיבה שניה--אם אין לה יכולת כלכלית.
שתקצה יחידת דיור לאמא שלה. שימכרו את הדירה, יחלקו בינהם את הכסף,
והאח ימצא דרך להתארגן.
יש פתרונות שלא ידפקו חיים. ובינננו זה *רק* כסף.

לטענת 3 האפשרויות אענה הפעם מהסוף להתחלה
3)"שאת מסתלבטת עליי או שאת כותבת בלשון סגי נהור ומתכוונת בעצם להפך"
בחיים לא מסתלבטת על אף אחד, ולא כותבת ההפך. כותבת את דעתי.
2)אין סיבה לכעוס על מי שבמעשיהם גורמים נזקים לאחיהם ולהוריהם (לא יודע איך ניתן להשלים עם מצב כזה אבל אולי את ייחודית ומסוגלת) ---אני לא חושבת שמי שכשל, לא הצליח, עשה משהו כדי "לדפוק"/לגרום נזק לאחר, אני מאמינה שמה שעשה עשה לעצמו, ואדם שנמצא בסביבתו, יכול להחליט מה הוא עושה עם הנתונים, הרי לדעתך, הוא נורמטיבי ומצליח, אזי הוא מספיק בעל יכולת להתמודד עם מציאות קצת יותר בעייתית.
אני מציעה לך בחום לראות את התכנית "שיחת נפש" של יורם יובל, שמארח את צופית גרנט ואח שלה. אולי אז תבין גם את דברי.
3)לטענתך הראשונה--", או שאת מאמינה שלקיחת אחריות אינה חשובה (עמדה תמוהה) " מוזר שזה מה שאתה חושב עלי לפי דברי. אני מלמדת לקחת אחריות
ורואה בכך ערך,אבל אם כך גם אני חייבת לקחת אחריות על המציאות.
אם למישהו--אין כח, יכולת, מסוגלות, לקחת אחריות, זה מחייב אותי לקחת אחריות כפולה ולעזור לו. לא להאשים אותו, לא לכעוס עליו, אלא לנסות ליצור לו ולי סביבה מכילה שיוכל לתפקד (גם אם נמוך) בתוכה.

למדתי בחיי עוד שמה שבשבילי בזבוז, לאחרים זה אויר לנשימה,
מה שבשבילי הוצאה מיותרת במיוחד אם אין עודף --בשביל אחרים זו תרבות--
במקום לשפוט--לכעוס --להתוכח על מה נכון, לעזוב ולהבין שזה המקום שלו
לא שלי, ובתור מורה ואמא יכולה לתת המון שוגמאות.
ואני ממש אבל ממש לא חושבת שאפשר היה להסיק מדברי שאינני מעריכה לקיחת אחריות.

 

[SupermanZW]

מה יעזור לה להעביר את המשכנתא על שמה?

זה לא יעביר את הדירה על שמה. האם עם דמנציה והאח פרזיט אבל לא אידיוט ואפילו שהוא יודע שהיא משלמת את המשכנתא הוא לא יסכים להעביר את הדירה על שמה.

ראי איך כתבת "פתאום" שהאח ימצא דרך להתארגן, "פתאום" את מסכימה עם מה שרמזתי (מוטב מאוחר מאשר אף פעם) שמשמעו שצריך לתת לו "בעיטה" למרות גילו.

טבעם של אנשים לבחור בדרך הקלה, לכן כשמאפשרים להם הם עושים מה שיותר נוח ולא מה שנכון, לכן כתבתי שמלכתחילה לא צריך לתת את האפשרות לתלות בגיל בוגר או לפרזיטיות.

לא בכל דבר שמנסים מצליחים (לפחות לא בפעם הראשונה, חוץ מזה שמנסיון לומדים) אבל כישלון אינו מצדיק כניעה, צריך לנסות שוב ושוב עד שמצליחים. כל אנשי העסקים המצליחים בעולם נכשלו פעמים רבות לפני שהצליחו. האנשים שהגיעו להישגים הגדולים ביותר נכשלו פעמים רבות לפני שהצליחו. יש הבדל בין כישלון (שמטבעו הוא זמני) לדרך חיים של תלות, פרזיטיות, חוסר כבוד עצמי וסמרטוטיות.

 

[mykal]

הפעולה הזו היא

נעשית עם הפעולה השניה של אזהרה בטאבו על שמה.
הרי ממילא כשיש משכנתא יש אזהרה בטאבו.
וכך תבטיח לעצמה את חלקה בנכס.
חיפשתי 5 פעמים איפה כתבתי פתאום --אז אתה מדבר בשבילי אותי--
זה שימצא דרך זה אילוץ, שיכול לגרוםלו אולי להפך להיות "הומלס" אם האחות הנהדרת הזו אולי תסכיםלתת לו לפעמים צלחת מרק בחורף.
כן, יש מצבים שאחות לוקחת אחריות על האח "שלא הצליח"
אולי בכלל היא קבלה הרבה יותר יחס וכסף ממנו ובגלל זה "נדפק"

שאלתי אותך ברצינות--לך יש ילדים בוגרים?
כולם שוים? משום מה אינך עונה--
כי אולי בעצם תיאוריות נוקשות לא באמת "עובדות" במציאות?
זה רק קל להגיד, הישום.....

 

[SupermanZW]

לגבי שאלתך

אם אחד רצה פסנתר, אחד ג'ודו, אחד כדורגל ואחת נועלת כפכפים אדאג שכולם יקבלו שווי ערך ולא משנה כמה קשה זה יהיה לי.